אם אנחנו מתבוננות על הדברים, אנחנו יכולות לראות שבחיים יש שני סוגי חכמה, הראשונה, זו שכולנו מורגלות בה והיא הדרך השכיחה שלנו להתבוננות על החיים ועל העבר נקרא לה לצורך העניין חכמה בדיעבד והשנייה שהיא הדרך שהפחות מוכרת ולה נקרא חכמה מודעת, אבל כדי שאפשר יהיה להבין למה כדא לנו לבחור דווקא בה, נניח לה כרגע ונבין למה אני מתכוונת כשאני מדברת על חכמה בדיעבד.
חכמה בדיעבד היא אותו מבט שאיתו אנחנו מתבוננות ומנתחות את חיינו, המבט שאנחנו משליכות על אירועים שהיו בחיינו וכיום מנוחות הכורסה שלנו, אנחנו יושבות ובוחנות אותם במבט ביקורתי, כמו שמצופה מאיתנו, כזה שמתבונן על עצמי ועל הדברים וכמובן יוצא לחלוטין לא מרוצה.
לכולנו יש את אותו מקרה לעוס לעייפה, שאנחנו חוזרות ומתבוננות עליו ממרום גילנו, חוזרות ומלקות את עצמנו על איך עשיתי, או איך לא עשיתי, על איך יכולתי להגיד, או איך יכולתי לשתוק, על הייתי צריכה להתאמץ יותר אם רק הייתי משקיעה עוד קצת מאמץ, או לחילופין למה לא הרפיתי ושחררתי זה היה כל כך ברור שזה בדיוק מה שהיה צריך לעשות...
למרות שלכל אחת מאיתנו יש את המקרה הפרטי שלה, מה שמשותף לכל מקרי החכמה בדיעבד זה מנעד הרגשות הם מעוררים. אם נבחן אותם נגלה שם אשמה, כעס על עצמנו, תסכול, אכזבה מעצמנו, שיפוטיות, ביקרות ובמקרים הכואבים יותר אפילו תעוב או שינאה עצמית.
אבל חכמה בדיעבד, כמו שהיינו אומרות בילדותנו, זה לא חכמה. כשאנחנו חכמות בדיעבד אנחנו שוכחות דבר מאד חשוב וזה את העובדה שמאז אותו מקרה, אירוע, התרחשות, עבר זמן, זמן בזכותו אני כיום יודעת מה היו ההשלכות והתוצאות של הבחירות שלי. מתוך הידע הזה, שלא היה בידי באותה נקודת זמן, חישבתי מסלול מחדש והסקתי מסקנות בריאות וחכמות יותר, אבל לא כי אז יכולתי לקחת אותן בחשבון, אלא רק כי יש ברשותי ידע שלא היה לי בעבר. הסיטואציה מהמקום בו אני נמצאת נראית שונה לגמרי מהסיטואציה שראיתי כשנכחתי בה בזמן אמת ולכן כמו שאמרנו זה לא ממש חכמה להסתכל עליה כעת ולומר הייתי צריכה....
בנוסף חוכמה בדיעבד מתעלמת מהמצב הרגשי שהייתי נתונה בו. היא עיוורת לרגשות שהציפו אותי באותה תקופה ולחוסר היכולת שלי לראות את הדברים בצורה שקולה או פרקטית. חשוב שנבין כאן שלא משנה איזה סיפורים על רציונאליות אנחנו מספרות לעצמנו, בסופו של יום מה שמניע אותנו לפעולה אלו הרגשות שלנו ולכן למצב הרגשי שבו היינו נתונות יש השפעה מכרעת על החלטות שקיבלנו ועל מה שהיינו מסוגלות או לא מסוגלות לראות ולעשות. לכן שוב, אותה ישיבה בהווה, שמתבוננת בביקורתיות ובשיפוטיות על העבר שלי היא פעולה לא הגיונית בעליל, כי היא מתעלמת לחלוטין מהנסיבות ומהתנאים שהובילו אותי לפעול כפי שפעלתי.
אבל מאחר וגם אם זה נראה חסר הגיון, יש רציונל, לא מודע ברובו, שמניע אותנו לפעול כמו שאנחנו פועלות, אז בואו נבין למה אנחנו כל כך אוהבות להיות חכמות בדיעבד.
חכמה בדיעבד היא דרך נפלאה להזין את ההתמכרות שלנו למנעד מסוים של רגשות והיא מאפשרת לנו לחזור ולהרגיש ולשכשך בביצת הרגשות שבסיס הסרט של חיינו ולהצדיק את נכונותו. כולנו מכורות לרגשות מסוימים, שאנחנו חוזרות ומרגישות חוזרות וטובלות בהם, כל אחת בווריאציה הייחודית שלה, אבל רובם ככולם, הם רגשות של כאב, רחמים עצמיים, קורבנות, הנובעים מאמונות ישנות וכואבות שיש בי על עצמי ועל העולם.
חכמה בדיעבד היא דרך נפלאה לרדת על עצמי לחזור לומר לעצמי את כל אותם משפטים לא נעימים, שאני חושבת בייני לבייני, על עצמי ועל העולם, שמחזקים בי את הידיעה ומוכיחים לי שוב ושוב, שכמה נורא, אני לא מושלמת, לא תמיד יודעת הכל, לא תמיד עושה את הדבר הנכון במקום הנכון ולכן כמובן המסקנה העצובה המתבקשת: שאני באמת, כמו שחשדתי שנים...לא ראויה לאהבה.
חכמה בדיעבד תמיד מגיעה אל המסקנה העצובה הזו. כל אחת בדרך הייחודית לה, עושה את כל המסע מאותו מקרה לעוס עייפה, או רפרטואר של מקרים בד"כ, ועד לתחושה העמוקה והכואבת שאין מה לעשות אני לא מספיק וכל מי שעיניה בראשה מייד תסכים איתי שאחת כמוני באמת לא ראויה ואכן חסרת ערך.
בנוסף חשוב לזכור שכולנו גדלנו על ברכי מיתוס הביקורת העצמית. לכולנו גרמו להאמין שזו הדרך להניע את עצמנו להשתפר, ושאם לא נבקר את עצמנו ונבעט את עצמנו קדימה לא נזוז בחיים. אבל בקרות עצמית רק מורידה אותנו, רק מעמיקה את הבור הכואב שאליו נפלנו ומקשה עלינו להיחלץ מתוכו ולכן גם היא נותרת רק חכמה בדיעבד.
מכאן להיות חכמה בדיעבד, זה לנהוג בחוסר חכמה בעליל, זה לייצר כאב נוסף על הכאב שקיים, זה לפגוע בביטחון שלי ובתחושת הערך שלי, זה להפוך את העבר שלי לכישלון חוזר ונחווה, במקום הזדמנות ללמידה וצמיחה.
אז מה כן אם לא חכמה בדיעבד?
כאן אנחנו חוזרות אל החכמה המודעת. חכמה מודעת היא מבט על העבר שלנו, שמבין שבכל רגע נתון אנחנו עושות את מיטב יכולתנו בנסיבות הקיימות.
זהו מבט חומל שמכבד את עצמו, שסולח לי לפני הכל על היותי לא מושלמת. שמבין ויודע אני לא צריכה להיות מושלמת כדי להיות ראויה לאהבה או בעלת ערך, אלא ככה בדיוק כמו שאני אני שלמה. לכן המבט הזה מתבונן באמפטיה וברגישות על מה שלא יכולתי אז ויחד עם זאת מנצל את העבר כדי ללמוד על עצמי, להכיר את עצמי ואת מה שמניע אותי טוב יותר, לגלות את המנגנונים שמנהלים אותי, את עולם האמונות שלי וכל מה שאני זקוקה לדעת ולהכיר בעצמי, על מנת לא לחזור על אותה התנהגות או פעולה לא מטיבה.
חכמה בדיעבד מחליפה בקורת ושיפוטיות בהתבוננות בעיניים פקוחות לרווחה, המבקשות להיטיב איתי, המבקשות להפוך את חיי לחיים בהם אני חיה בשלום ובאהבה עם עצמי, זוכרת שמי שאני מנהלת איתה את מערכת היחסים החשובה ביותר והמשמעותית ביותר בחיי היא אני עצמי ומי שאני נמצאת איתה 24/7 365 ימים בשנה בלי יכולת ללכת משם, זו אני. לכן אני רוצה לבחור להתבונן על חיי בחכמה מודעת שמטיבה אותם ולומדת איך להתייחס לעצמי, בלי שום קשר למה הן נסיבות חיי, בכבוד, בחמלה, באהבה ובהכרת תודה, מבינה שתמיד אני עושה את מיטב יכולתי וכך יכולה סוף סוף להרפות ולהשתחרר ממה שהיה.
לסיכום חכמה אמיתית, שמשרתת אותי, שהופכת אותי לחברה הטובה ביותר של עצמי ומצמיחה אותי ומשפרת את חיי כל הזמן היא חכמה מודעת. התבוננות אמפטית בעצמי ובחיי בעיניים שמוכנות לראות בכנות את הכל וללמוד כיצד לתת לעצמי את הטוב וממנו את הטוב ביותר. חכמה מודעת מאפשרת לי להיטיב עם עצמי ולאהוב את עצמי קצת יותר כל פעם, תוך כדי שאני משחררת את עצמי מדפוסים ואמונות שאינם משרתים אותי יותר ויוצרת לי חיים של למידה בלתי פוסקת, התפתחות וצמיחה מטיבה שכל פעם מאפשרת לי קצת יותר לחיות את החיים שאני ראויה לחיות.
